על החבר שהתחתן עם הבחורה הראשונה שלו

אני אוהב את חנוכה,
ולא רק בגלל הסופגניות של רולדין...
יש בחג הזה משהו שמחדש אותך,
משהו אופטימי כזה,
שמדליקים אור בתוך כל הימים האלו של החושך,
שכבר השמש שוקעת ב16:00 כזה...
פתאום מדליקים נר קטן,
ואח"כ עוד אחד ועוד אחד -
ולאט לאט מצליחים לראות טוב בתוך כל האפלה הזאת.

שלמה המלך אמר:
"וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך"

ובעומק של הדברים - לפעמים רואים את היתרון של האור,

דווקא כשהוא בא "מן החושך". רק כשאדם נמצא בחשיכה, 

ואז פתאום מופיע האור - זה אחרת לגמרי ממי שכל הזמן בחדר מואר.

ולמה אני מספר לכם את זה?
כי יש לי חבר שהתחתן על הבחורה הראשונה שהוא נפגש איתה.
ואני תמיד אומר לו שיש תהום שפעורה בינינו
בתפיסה של הזוגיות שלנו.
כי הוא התחתן על הראשונה שלו,
והוא בכלל לא מכיר בנס הגדול שקרה לו,
ויכול להיות שבגלל זה הוא גם יחשוב מדי פעם
"אולי מיהרתי מדי, אולי הייתי צריך לבדוק אופציות נוספות,
אולי הייתי מוצא מישהי יותר מתאימה..."

אבל אני נפגשתי עם מאות בנות. הייתי בחושך.
וכשהתארסתי עם אשתי,
הרגשתי כאילו היא תרמה לי כלייה.
היא פשוט הצילה את חיי, ממש ככה.
הדרך הקשה שעברתי רק העצימה
את גודל הטוב שאשתי העניקה לחיי.
ולכן ההערכה שלי כלפיה היא עמוקה יותר
(להבנתי כמובן, אולי אני טועה).

וזו נקודה חזקה לדרך שכל אחד מאיתנו עובר.
לפעמים אנחנו עוברים כל כך הרבה,
כדי שכשיגיע הדבר האמיתי - נעריך אותו ונייקר אותו כל כך.
הדרך הזאת היא לא סתם,
יש לה משמעות שתופיע בכל חיי הנישואים שלנו אחר כך.