התובנה שלי מנס קריעת ים סוף

"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף",
מאמר שנאמר בדרך כלל מלווה באנחת כבדות.
אז למרות שיש עוד דברים 

שחז"ל דימו את הקושי שלהם לקריעת ים סוף
(פרנסה, הליכה לשירותים),
נדמה שדווקא אתגר הזיווגים תפסו מקום חזק בתודעה הציבורית,
כאתגר הקשה מכולם.
ממש כמו לקרוע את הים לשניים.

אז נכון, כבר נאמרו כל כך הרבה חידושים ופרשנויות מעניינות

על מאמר חז"ל זה,
אבל בשבת שירה האחרונה שמתי לב
לפרט מעניין בקריעת ים סוף -
שאולי יכול לשפוך אור חדש על הסיפור.

יוצא לי לדבר לא מעט עם מחפשי זוגיות, 

לשאול אותם מה הם מחפשים בדיוק,
איך ייראה החצי השני שלהם.
ולפעמים, אני מקבל תשובות בסגנון של:
"כשהוא יבוא - אני כבר אדע שזה זה",
או: "שבפגישות יהיה לנו כל כך כיף,
אני אהיה מאוהב\ת עד מעל הראש,
שלא נרגיש איך השעות חולפות לנו ביחד", וכדומה.

והבעיה? 

שרוב השידוכים ממש לא עובדים ככה.
אנשים מחפשים התאהבות מהירה.
את קופידון שיירה בהם חץ, והם ברגע יגלגלו עיניים בתשוקה,
אבל המציאות רחוקה מזה לגמרי.

ישנם לא מעט אנשים שרואים את הזיווג שלהם

כאיזה נס שקורה בין-רגע.
משהו שמהרגע הראשון מבינים שזהו, זה זה.
אבל רוב רובם של הקשרים נרקמים בצורה איטית והדרגתית.
הרגע הראשון לא חייב להיות מלווה בערפילי טוהר,
וגם לא בקולות וברקים.
זה מתחיל בפגישה נחמדה,
ומפגישה לפגישה יש התקדמות הדרגתית.
לפעמים יש גם נסיגות, עליות וירידות,
אבל בדיוק כמו רומא, קשר חזק לא נבנה ביום אחד.

גם קריעת ים סוף לא קרתה בבת אחת.
בניגוד לדעה הרווחת,
שהים ברגע אחד נבקע לשניים -
פשט הפסוקים בתורה מראים להפך:

"ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה

וישם את הים לחרבה ויבקעו המים"  
כלומר, הנס קרה במשך כמה שעות טובות,
כל הלילה נשבה הרוח על הים, עד שגרמה לו להתחלק לשניים.
רק אז עברו בני ישראל ביבשה בתוך הים.

אולי זאת כוונת חז"ל 'קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף'. 

נס הוא לפעמים לא משהו שקורה ברגע.
נס יכול להיות תהליך ממושך, של עליות וירידות,
עד שהוא מגיע לשיא שלו.
בואו נזכור את זה בדייט הבא שלנו -
לא למהר לפסול, לא למהר להסיק מסקנות
ש'אם ברגע הראשון לא הרגשתי אורות - כנראה שזה לא זה'.
בואו ניתן צ'אנס לתהליך, לזמן, לדרך.
ככה גם לים הזה שלנו, יהיה סוף.

 

 

 

 לא_לתצוגה