העצה הכי טובה לא לתת עצות

השבוע קיבלתי הודעה מבחורה מקסימה שהכרתי לה איש יקר. “רחלי, מה המצב? רוצה לעדכן שהולך מעולה ממש. מתאים לכם שנקפוץ אליכם באחד הימים?״

הייתי קצת בהלם. הכרתי ביניהם לפני כמה שבועות, ואחרי המפגש הראשון יצא לי לדבר איתה ואיתו. היה נראה שאין התלהבות גדולה ושכאן הקשר מסתיים, ופתאום התברר שהם החליטו להיפגש שוב ושוב, עד שיצרו קשר רציף ויציב, ועוד רוצים לבוא לבקר. מודה שמאז לא יצרתי איתם קשר. היה לי בראש שניסיון השידוך הזה נגמר בכלל, ואם לא, אז הם גדולים וטובים בשביל להמשיך ולנסות ולראות אם הם בטוב ביחד.

“ברור שתבואו, בכיף. חמישי הולך?״

על סיכות ושדכן

ההזמנה ההיא הוליכה אותי למחשבות רבות שיש לי תמיד סביב השאלה מה התפקיד שלי בתור שדכנית, ובכלל, מה התפקיד של כל אחד ואחת שמכירים בין זוגות. איפה התפקיד מתחיל והיכן הוא מסתיים? האם מספיק שאחפש את החיבור הכי נכון ומדויק, או שיש לי אחריות להמשיך וללוות את הזוג? האם שדכן הוא גם יועץ זוגיות? מתווך? פסיכולוג? קאוצ‘ר? לפעמים יש לו תעודות נוספות וכישורים, אבל לא תמיד יש לו זכות כניסה למקומות הללו.

זוגות רבים יוצאים לדייט ורוצים את המרחב שלהם, את הפרטיות, את הקצב ואת הזמן. אפשר לברר עם הזוג עצמו – הייתם רוצים שכל הזמן מישהו ישאל אתכם איך הולך, או ימהר לנדב לכם עצות ורעיונות?

לעיתים אני מרגישה שכאשר שדכנים מתעניינים, שואלים, דוחקים ומאיצים, הדבר עונה על הצורך שלהם ולא על הצורך של האדם או של הזוג.

לתחושתי אין לי זכות להתערב בחיי זוג, גם אם שידכתי ביניהם, ואיני רוצה שירגישו שהם חייבים לי פיסת מידע כזו או אחרת רק כי אני יצרתי את החיבור הראשוני. כאן המקום שלי להיות בענווה מלאה ולשחרר. להבין שעשיתי את שלי, ומכאן זה כבר הם. ברור שזה מעניין ומסקרן, שלא תתבלבלו, אבל למה לדחוף את עצמי?

הרי אם את מעוניינת להתייעץ את בטח תפני למי שתרצי; איש מקצוע, חברה, אחות. אבל את בוחרת האם, למי ומתי לפנות. אם תרצי לברר משהו אז תבררי, אבל הכל בשליטתך ובאחריותך. בקצב שלך וברצון שלך.

של מי השאלות האלה?

פעם אישה מבוגרת ובעלת ניסיון נתנה לי עצה מדהימה: לא לתת עצה. פשוט כך. יש לנו נטייה לתת עצות ולנסות לכוון, להדריך ולחנך כל הזמן. הרבה פעמים הפעולות הללו נובעות מהצורך שלנו ועונות על רצונות שלנו, ולאו דווקא על הצורך של מי שמולנו. פה כדאי להיות קשובים באמת, לענות על הצורך האמיתי, והרבה פעמים הצורך הוא במרחב ושקט, פרטיות וחוסר חטטנות.

אני יודעת שמלוות זוגיות, שעוסקות בכך ועושות עבודת קודש, יכעסו עליי. אם מישהי מעוניינת ובוחרת בייעוץ מרצונה החופשי, אין בזה שום פסול. אבל אם היא לא מבקשת, וכל הזמן שואלים אותה והיא חייבת כביכול לספק תשובות, זה כבר עניין אחר.

כמו כן, רווקים שמקבלים הצעות רוצים להרגיש שמקבלים אותם כמו שהם ולא שופטים אותם. לא על הדרישות שלהם, על ה‘סינון‘ שלהם או על ההחלטה אחרי כמה פגישות לחתוך. תפקידו של השדכן לבוא נקי, וככה יוכל להיות הצינור הכי טוב. נזכור כולנו שצינור הוא חלול משני צדדיו, ואסור לו להתמלא עד כדי תחושת שובע וגאווה, אלא להזרים טוב ובמינון הנכון. הלוואי שכולנו נזכה בכך.